מִשְׁפָּחָה וְאוֹרְחִים יְקָרִים שָׁלוֹם!

הַפָּרָשָׁה שֶׁקָּרָאנוּ הַיּוֹם: פָּרָשַׁת "נֹחַ" מְדַבֶּרֶת עַל אָדָם יָשָׁר וְטוֹב.

מְסֻפָּר בָּהּ עַל הָרֹעַ וְהַפֶּשַׁע שֶׁהָיוּ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה, וְעַל הַחְלָטָתוֹ שֶׁל אֱלֹהִים לְחַסֵּל אֶת הַחַיִּים בָּעוֹלָם לְבַד מִנַּח וּמִמִּשְׁפַּחְתּוֹ. אֱלֹהִים הוֹרָה לְנֹחַ לִבְנוֹת אֶת הַתֵּבָה וּלְהָבִיא אֵלֶיהָ יְצוּרִים.

נִתַּן לַחְשֹׁב, שֶׁהַנֵּס בַּפָּרָשָׁה הוּא שֶׁנֹּחַ וּמִשְׁפַּחְתּוֹ שָׂרְדוּ אֶת הַמַּבּוּל וּבִזְכוּתָם נִמְשְׁכוּ הַחַיִּים בָּעוֹלָם. אוּלָם, זֶה אֵינֶנּוּ נֵס מִכֵּיוָן שֶׁרֶצֶף שֶׁל מִקְרִים הֵבִיא לַתּוֹצָאוֹת הַיְּדוּעוֹת בַּפָּרָשָׁה.

הַנֵּס הָאֲמִתִּי מִתְבַּטֵּא בְּאָפְיוֹ שֶׁל נֹחַ וּבְמַעֲשָׂיו. נֹחַ תִּפְקֵד בַּצּוּרָה הַטִּבְעִית לוֹ בְּיוֹתֵר. הַדָּבָר מָצָא חֵן בְּעֵינֵי אֱלֹהִים וְלָכֵן הוּא נִצֵּל.

הָאֱמֶת הִיא, שֶׁנִּסִּים מִתְגַּשְּׁמִים בַּצּוּרָה הַטִּבְעִית בְּיוֹתֵר, בְּכָל עֵת וּבְכָל מָקוֹם: תִּינוֹק שֶׁנּוֹלַד בָּרִיא וְנוֹשֵׁם זֶה נֵס, אָדָם הַמַּחְלִים מִמַּחֲלָה זֶהוּ נֵס, מִי שֶׁאִבֵּד אֶת מְקוֹם עֲבוֹדָתוֹ וּפִתְאוֹם מְקַבֵּל הַצָּעַת עֲבוֹדָה, שֶׁמְּאַפְשֶׁרֶת לוֹ לְהִתְפַּרְנֵס בְּכָבוֹד, זֶה נֵס. הַטֶּבַע עַצְמוֹ הוּא נֵס וּפֶלֶא.

אָנוּ מְשַׁעֲרִים שֶׁבִּיצִיאַת מִצְרִיִּים, הַהִתְרַחֲשֻׁיּוֹת נִגְרְמוּ עֵקֶב תּוֹפָעוֹת גֵּאוֹלוֹגְיוֹת וְאַקְלִימִיּוֹת, אֲבָל הַתִּזְמוּן הַמֻּפְלָא שֶׁל תּוֹפָעוֹת אֵלּוּ, שֶׁאֶפְשָׁר לַיְּהוּדִים לִשְׂרֹד וְלַמִּצְרִים לִטְבֹּעַ בַּיְּאוֹר, זֶהוּ נֵס.

יֶשְׁנָם אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְיַחֲסִים לַדְּבָרִים הַיּוֹם-יוֹמַיִם בְּחַיֵּיהֶם כְּמוּבָנִים מֵאֲלֵיהֶם, וְהֵם סְבוּרִים כִּי נִסִּים הִנָּם מְאֹרָעוֹת שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לְהִתְרַחֵשׁ כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. עַל אֲנָשִׁים אֵלּוּ נִתַּן לוֹמַר, שֶׁעֵינֵיהֶם עֲצוּמוֹת כָּךְ שֶׁאֵין בִּיכָלְתָּם לִרְאוֹת אֶת הַנִּסִּים הַמִּתְרַחֲשִׁים מַמָּשׁ בְּכָל יוֹם.

לְעֻמָּתָם, אִלּוּ הַפִּתּוּחִים בְּאָפְיָם, חֲשׂוּפִים לְפִלְאֵי הָעוֹלָם וּלְקִסְמֵי הַטֶּבַע, וְאִלּוּ הֵם הַנִּסִּים הָאֲמִתִּיִּים הַמִּתְרַחֲשִׁים בְּכָל יוֹם וּבְכָל עֵת בְּחַיֵּינוּ. כָּל יְצִירוֹת הָעוֹלָם וַאֲנַחְנוּ בְּנֵי הָאָדָם בְּתוֹכָם הֵם נִסִּים.

כִּיצִירוֹת חָכְמוֹת הַחוֹשְׁבוֹת וּמְתַפְקְדוֹת כִּרְצוֹנֵנוּ, אָנוּ חַיָּבִים לָקַחַת בַּחֶשְׁבּוֹן שֶׁהַמַּעֲשִׂים שֶׁלָּנוּ הֵם נִסִּים וּכְמוֹהֶם גַּם הַתּוֹצָאוֹת. כְּלוֹמַר, לְפִי הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ נֵלֵךְ כָּךְ תִּהְיֶה הַתּוֹצָאָה.

בְּעֶרֶב זֶה בִּרְצוֹנִי לְהוֹדוֹת לְהוֹרַי, לַאֲחוֹתִי, לְסָבָתִי, לְסָבַי, לַדּוֹדִים, לִבְנֵי הַדּוֹדִים וְלַחֲבֵרִים, שֶׁתָּמִיד סָבְבוּ אוֹתִי בְּאַהֲבָה גְּדוֹלָה, שֶׁעָזְרוּ, שֶׁעוֹדְדוּ, וְשֶׁלִּוּוּ אוֹתִי מֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים.

תּוֹדָה לַמֶּרְכָּז לַיַּהֲדוּת הַמִּתְקַדֶּמֶת וְלִקְהִלַּת "רַעֲנָן", שֶׁהִכְנִיסוּ אוֹתִי בְּשַׁעֲרֵיהֶם, וְלִמְּדוּ אוֹתִי עַל יַהֲדוּת, עַל סוֹבְלָנוּת וְעַל שִׂמְחָה, לְרַבָּה שֶׁל הַקְּהִלָּה, תָּמָר קולברג וְלָרָב דֶּנִי מֵאִיר.

תּוֹדָה מְיֻחֶדֶת לְאָדָם מְיֻחָד, לְמָרְטִין אלפייה, שֶׁלִּמֵּד אוֹתִי אֶת פָּרָשַׁת הַשָּׁבוּעַ בְּצוּרָה מְרַתֶּקֶת וְעוֹד הָמוֹן דְּבָרִים. אֲנִי מוֹדָה לוֹ שֶׁהִקְדִּישׁ לִי מִזְּמַנּוֹ וּפָתַח אֶת בֵּיתוֹ וְאֶת לִבּוּ בְּפָנַי. בִּזְכוּת קִסְמוֹ אֲנִי עוֹמֵד פֹּה הַיּוֹם.

תּוֹדָה רַבָּה לְכֻלְּכֶם עַל שֶׁהִגַּעְתֶּם לְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחָתִי, וְהֶמְשֵׁךְ עֶרֶב מְהַנֶּה לְכֻלָּנוּ.